אבנים טובות - ברק נגבי

אבנים טובות

כי מה הוא העולם עבור האדם אם לא תבנית מחשבותיו. ונראה כאילו ברק מרחיק לכת אל תוך אותה תבנית עד למרחקים עצומים המפרידים בינו לבין המציאות. מרחקים אלה מפרידים בין עולם הזה ועולם הבא. שכן אם הולך ברק אל תוך מחשבותיו מגיע הוא למקום שבו אכן יש שומר סף שעוצר ומעמיד למשפט את כל הדרך שהלכתה עד כאן. אם יודע האדם להסביר את שבילי המחשבה לפרטי פרטים, יוצא זכאי במשפט וממשיך בדרכו. ואם אינו יודע לשחזר ולהסביר, מעיד הדבר שנסחף אל נבכי המחשבה ללא ידיעה ובקרת, יוצא חייב. ואז מצווה הוא לחזור למציאות ואינו יכול. משום שהגיע בשוטטות לאן שהגיע ואינו יודע ידיעה כל שהיא היכן הוא נמצא ואיך חוזרים משם. ולעיתים משוטט הרבה ולא מוצא את עצמו. שבילי המחשבה דומים ליציאה לטיול. אחד קם ויוצא לטיול סתם כך ללא שהכין מאומה ומוצא עצמו בכל מיני תלאות ולעיתים מאבד את דרכו ומסתובב סחור סחור עד שהוא עייף ומבולבל. נצרך הוא למישהו שיעזור לו ויוציאו אל הקרקע הבטוחה של שבילי המציאות. לעומת זאת ברק רושם ומכין מפה מכל שביל הנקרה בדרכו. ובכך דומה הוא למדריך טיולים מנוסה היוצא להרפתקאותיו מצויד במפות ובמצפן ואין כל סיכוי שהוא מאבד את דרכו בשבילי מחשבתו.

כך קרה שהוא מכיר את השופט ההוא המתיר או מונע את הטיול במקומות היותר רחוקים של הבינה. מכיר אותו היכרות קרובה מאחר והרבה פעמים עמד בדלתו וזכה לברכתו. קוראים לו סמא"ל. וסמא"ל זה יש לו מעמד רם מאד בעולם ההוא. מאחר וממנו פוחדים בני האדם בערותם ובשנתם. פחד זה נובע מכוחו להכריע לחיים או למוות, לשפיות או לטירוף. ויש לו שני עוזרים הנתונים למרותו של סמא"ל זה. כל אחד מהם הוא בעל אחוזות רבות בעולם ההוא וחולש עליהן בשלטונו ואין בא או יוצא ללא שהוא ניצב בפני בעל האחוזה וצריך הוא לרצות אותו על מנת לצאת משם עם כל שכלו בשלמות. אחת נקראת עז"ה. והשני נקרא עזא"ל.  שניהם בעלי תעלולים ידועים לשמצה עד כי הוקצו להם אותן אחוזות בכדי שלא יהפכו את העולם לדייסה גדולה של יצרים מתפרצים בטירוף חסר רסן. ברק מכיר את הדרך לשם ולעיתים הולך לראות מה חדש בחצרותיהם.  וכך קרא שהפעם הלך אצל עז"ה שהיא נקבה אחת שאין שניה לה. כי היא כוללת את כל מה שהוא נקבה מבפנים ומבחוץ. ואין לה מראה אחד אלא לובשת היא מראה על פי המתבונן בה, והיא נעשית בצורתה כפי שהמתבונן רואה בה את כלילת חלומותיו. וכך היא אוחזת בו בקסם של כל מה שהמתבונן היה רוצה לראות בנקבה שלו על פי דפוסי מחשבתו. והיא כל כך מושלמת עד שהמתבונן מתערפל ממיניותה ונעשה כולו זרם של רטט מתענג עד שעז"ה מתיישבת עליו והוא מתפוצץ באלפי רסיסים של מודעות מתפזרת ונאנחת וצרחות רבות יוצאות מגרונותיו הרבים. ברגע כזה אין הוא אדם אחד אלה כל האנושות כולה רועדת ורוטטת וכל אנוש צורח אחרת. ואז עז"ה מניחה לו והוא מתחיל לאסוף את עשתונותיו לעצמו. לאט בלאט חוזרת אישיותו האחת להתחבר למודעות אחת אחוזת תזזית של אהבה ומבוכה. ועז"ה ניצבת במרפסת אחת וצופה בו מרחוק. והוא מאוהב  ומלא הערצה וערגה, מביט בה ומתרחק משם. הוא מורשה לצאת מאחוזתה של עז"ה וחוזר למציאותו מאוהב ומלא רטט של זיכרון עורג. ומאותו יום אינו יודע שקט מה הוא. כי היא קוראת לו כל הזמן, ביום ובלילה וכולו נטרף אליה. אך אינו יכול יותר להיתקרב לאותה האחוזה. ונהיה אחוז טירוף האחוזה. ברק יודע את מעלליה של עז"ה ומשנזדמן לו פעם להגיע לאחוזתה החלה היא במשחקה המטריף אלא שברק מדבר אליה ואינו מביט בה. והיא מנסה להראות בפניו על מנת ללכוד אותו בקסם דמותה ואילו ברק עוצם את עיניו ואינו רואה. היא, לועגת לו ומחליקה דברי חיבה וחלקות וברק בשלו. והיא מחוללת סביבו ואינה יכולה לגעת בו משום שהיא נעשית ממש ומתגשמת רק אם רואים אותה אחרת אין בה ממש אלא רק מחשבה. וזו חולשתה. משום שידיעת חולשתה זו מטריפה אותה עצמה והיא מחוללת ומקפצת בטירוף נורא ומשמיעה יללות רמות המעירות את כל דיירי חצרה. והם עומדים ומתבוננים בגבירתם אחוזת הטירוף ואינם משמיעים הגה. ואז הם מתחננים על נפשה של גבירתם. הם מבקשים בשקט ובנימוס שיועיל ברק לעזוב אותה. וילך לו לדרכו וישיב להם את גבירתם ולא יטריפה יותר. ואז ברק עושה איתם מסחר פשוט. אם ישמעו לו, יניח וילך לו והם חייבים לבוא ולשרתו כל אימת שהוא חפץ בשרות כל שהוא. והם עומדים ומתעוותים ולבסוף מסכימים. משום שאין להם ברירה. שכן אם תיטרף גבירתם לגמדי היא עלולה להשמיד בטירופה את כל האחוזה ובכך תבוא עליהם גלות של שוטטות בין העולמות ללא שקט וללא תכלית. ומכאן שברק סוחט מהם את הבטחתם והולך לו לדרכו ללא מבט אחד אחורה. ורק אחת ששמה לילית הולכת אחריו ומלוה אותו עד השער החיצון ביותר של האחוזה והיא אומרת. -אדון רחום אתה, קרא לי ואעשה כל מבוקשך אשר בכוחנו....וברק מביט אחורה ואומר. - על תגעו בקרן אור...ויורד בשבילים אל אותו סמא"ל המרחיב לו חיוך מתחנף מרחוק. ברק מביט בו  וסמא"ל רועד. יודע הוא שעומד לפניו מטייל מנוסה ובעל ידע. ואם שכאלה רגיל סמא"ל לנהוג בחנופה גדולה. שכן הוא מפחד שבעלי הידע ילמדו לעולם את הידע שלהם ואז נשאר סמא"ל וכל חבר מרעיו ללא תכלית, ויאבדו מן העולמות. לכן ברק עובר על פניו כאדון העובר על פני משרתו. כי פעם כבר למד סמא"ל את לקחו של ברק על ידי ששלח אותו לכוון האחוזה של עזא"ל ובכך חשב להכשילו. משום שעזא"ל הוא אדון רב מעללים ידוע בעורמתו ובחלקות לשונו. וברק נזדמן לחצרו והנה יוצא אליו האדון ואומר לו הכנס נא...הכנס בבקשה. ומוסיף שעין עוד לא ראתה את ההדר והפאר של אחוזתו המעולה. והוא מכניס אורחים למופת ויודע לפנקם במיני מותרות שאין בשום מקום אחר כדוגמתם. וברק יודע שכל זה הוא מיועד על מנת ללוכדו ולהכניסו אל הלבירינטים המסועפים של עזא"ל ששם שום בריה אינה יכולה למצוא את דרכה וכך הן מסתובבות לנצח נצחים ומראים להם כל מיני מראות של מזונות ומותרות אחרים והם הולכים אחריהם ושוקעים עמוק יותר ויותר אל הלבירינט ללא כל סיכוי לצאת משם. וברק עומד ואינו נכנס. ועזא"ל ממשיך להרעיף עליו דברי פיתוי ומראה לו זהב רב ואבנים יקרות וזורק לו כמה וברק אוסף אותם בידו ועדין עומד על מקומו ולא זז. משום שהוא יודע שאין עזא"ל יכול להכניסו בכוח לתוך הלבירינט אלא רק בחלקות לשונו והזהב והאבנים שהוא זורק לו הם זהב ואבנים כל עוד לא נכנס לתוך הלבירינט. שם הם נמוגים והופכים לדבק מרנגין ונתפס בידים ואין משהו שירחץ יד כזו מן המרנגין. והאש הנצחית הבוערת אי שם במעמקי הלבירינט אוחזת בקלות בידים המלוכלכות בדבק מרנגין. האנשים הופכים ללפידים מהלכים וצרחותיהם נשמעות ומהדהדות לאורך המנהרות האין סופיות. ועזא"ל מראה לברק את כל האוצרות שבעולם ומחוה בידיו עוויות ההולכות ונעשות עצבניות. הוא מאבד את קור רוחו וממשיך להרעיף שבחים ומעלות בזכות הכניסה ללבירינט וכל גופו מתעוות בהתרגשות. פניו מזיעים מרנגין ושקריו הופכים שקופים וברורים יותר ויותר, עד שהוא מאבד את שכלו לחלוטין ופרץ של קללות נוראות יוצא מפיו וכל פניו בוערים בלהט מטורף. המרנגין נדלק ועד מהרה הופך עזא"ל עצמו לפיד בוער והוא ממהר להימלט אל תוך הלבירינט משאיר אחריו ריח צחנה איום של מרנגין שרוף. ברק מחייך וניגש אל הכניסה שם צומח עץ הדמיה. הוא קוטף כמה פירות דמיה וחוזר על עקבותיו. תוך כדי הליכה הוא אוכל מפירות הדמיה וממצמץ בשפתיו בשביעות רצון. הטעם של פירות אלה רך עדין ומתקתק ומלא ניחוח מיוחד המעורר את העין השלישית ומחדד את ראייתה. ברק עובר על פניו של סמא" וכאילו אינו מבחין בו. סמא"ל מקשקש קשקושים של ניסיון דיבור. הוא מנפנף בידיו בהתרגשות וצעקותיו רודפות אחרי ברק המתרחק במעוף בוטח והלילה בולע אותו ברכות מבדרת שיער. הוא מנפנף קלות בידיו ודואה. מתמסר לתחושת הריחוף ולדגדוג הנעים שהיא משרה בו. לאט בלאט הנמיך והלך. פני האדמה נראו בבירור על אורותיה וצלליה. ככל שהתקרב אל האדמה החל פחד לקנן בו. פחד מפני ההסתבכות בחוטי החשמל המתוחים בכל הכיוונים. הפחד הלך וגבר עד שכיסה את פניו בזיעה קרה. חוסר אונים התגנב אל ליבו והחל לכבוש מקום הולך וגדל במודעותו. הוא החל לנפנף ביתר עצבנות בידיו וברגליו עד שריחופו החל להיות מקרטע ועצבני. האדמה התקרבה במהירות,  ליבו הלם בפראות והוא התעורר בבת אחת. כל כלי המיטה פזורים סביבו כולו נסער ומזיע...

בידו מונחים כמה אבנים יקרות זוהרות ונוצצות.