גבינה בכיס
אותו היום לא יכול ברק לעשות מאומה. יושב היה מתחת עץ התות ושוקע בהרהורים נוגים. ליבו כבד היה לכן השוטטות במרחבי האין סוף הייתה נמוכה וצמודה לקרקע. כל כך נמוך עד ששיחי המנטה חבטו בפניו והוא מדיף ריח מנטה על כל סביבותיו. פעם או פעמים התנגש בגזע עץ תפוזים כשפירותיו מתרסקים על ראשו ושוטפים אותו במיץ תפוזים ריחני ודביק. ברק מנסה להגביה מעט ולהימנע מההתחככות בצמחיה, אך הדבר אינו עולה בידו. הוא נישא נמוך בגובה הצמחים ובמהירות הולכת וגוברת. מפאת סערת רגשותיו מתקשה היה להאט את ריחופו. הוא ליקק את שפתיו הנוטפות מיץ תפוזים מעורר בטעם מנטה. חשש נתגנב אל ליבו, שמה יפגוש בריחופו המטורף שיחי ברקן קוצניים. והן ידע שיש כאלה אי שם במרחבי הערבה של שכלו הקודח. כבר קרה פעם שלילית שלחה אותו לרדוף אחרי נעמה ואגרת, ואלה נסו אל מרחבי הרקיע הדרומי, שם נחבל ברק ונשרת בכל חלקי גופו עד זוב דם. הוא חזר אז כולו נוטף דם ונשבע שיותר אינו רודף אחרי בנות טיפוחיה של לילית. צעיר היה אז ברק ולא קיים את נדרו. פעם אחר פעם התפתה ותמיד חזר קרוע ובלוע ושפוף... רוצה היה לשכוח את אלה ולהגביה אל מקומות בטוחים שם ידע את מלוא עוצמתו והדרו. אבל הייתה זו רק משאלה , באותו בוקר קיצי ושוב לא יכול היה לשלוט במעופו ושוב מוצא את עצמו מפחד ונסחף ללא שליטה. למען האמת די היה שיקרא בשמה של הנקבה ההיא והיא הייתה מובילה ומוציאה אותו אל הרוגע והמנוחה של מזור ורפואה לפצעים אלה הנעלמים בן רגע ממגעה הלוהט של לילית ההיא. אלא שברק העדיף לפנות לימין ולנסות לשלוט ולהאט את המעוף המהיר כמהירות החשמל. לאט בשפתיים צורבות מתערובת של רסק תפוזים וטעם מנטה ודם הנובע מסריטות עמוקות, החל ללחוש את השיר ההוא המיוחד שחיברו המלאכים בעת שהם טועים במעופם.
יהוה
יההו
יוהה
בהישמע אלה הצלילים היוצאים מפיו משתררת הקדושה והשמים מאזינים על כל צבאם.
הויה
הוהי
ההיו
רוח ההיא מתחילה לנשוב ולרחף על פני העולם. היא מתעוררת ועולה מלמטה למעלה. והיא מעמידה עמוד אחד מן העולם למעלה עד המקום שאין הבינה תופסת.
ויהה
וההי
והיה
מרעים ברק בקולו ומסלסל. והרוח מרוממת אותו וחופנת את שירתו ומושכת למעלה...למעלה... ושומעים את המלאכים מרננים אחריו כאילו הד חוזר. בא מלאך אחד שתמיד שומר עליו, ומנגב את פניו במחי יד. אין זכר לעיסת הדם וטעם מרענן של לימונית נותר..והוא ממשיך לשיר..
ההיו
היוה
היהו
אותו מלאך שומר מניחו בכורסה שמתחת ועץ התות והרוח מרפה תוך שהיא סובבת פעם אחת סביב פניו ומנגבת את ההבעה העגמומית ומאירה את פניו בחיוך רפה של נוסע שחזר ממסע מסוכן ורב עלילות. לילית עוברת במרחק ביעף עצבני וכועס מנסה היא להתקרב אך הרוח לוקחת אותה משם והלאה...היא מיללת כמו חתולה מיוחמת אך קולה הולך ורפה עד כי נעלם קליל. שקט מופלא השתרר...תות אחד בשל ניתק את אחיזתו בענף שלו ונפל על ראשו של ברק משמיע תיפוף קל. ברק נזכר בביתנו הריקה. רעב היה ונצרך לעשות משהו לשם השבעת רעבונו, ובכך קווה לפתור את עצמו ממצוקות הגוף. מישהו הביא בערב שקית מלאה פיתות. ברק ניגש לשולחן ובתשומת לב ניגב אותו עם סמרטוט רטוב, מנקה כל אבק ושאריות שעליו. בצעד איטי הביא שקית נוספת ובקבוק שמן זית שהיו לו בצריף. בתשומת לב פרש את תוכן השקית על השולחן. מאי שם הופיעו דודי ואשר ואבי אשכרא. סידרו כסאות מסביב לשולחן ושטפו צלחות. ברק שפך מעט זעתר לצלחת אחת ומעט גרגירי טחינה לאחרת. אחר כך שפך על שתיהן שמן זית והתיישב ליד השולחן. אשר הצטרף כשהוא מצרף ומניח על השולחן ארבעה מנגו גדולים מתפוצצים כמעט בבשלותם הצהובה והמדיפה ריח אופייני רך ומתקתק. כולם מחייכים ויושבים רגע מביטים במזון בדומיה. דינו מגיח מעבר לפינה. רואה את היושבים ומצטרף ואומר...
-ברוך...
כולם מוסיפים אחריו.
-אתה ה' אלהינו שהחינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
דינו עוצם עינים ואומר.
-ברוך אתה ה' אלהינו הנותן לעייף כוח.
ברק מוסיף...
-ברוך אתה ה' אלהינו המוציא לחם מן הארץ.
-בתיאבון. אומר דינו ובוצע פיתה.
הכל פותחים במלאכת אכילה. מזון זה פשוט, אבל רב פעלים. שכן עיקרו שמן וגרגרים. ומה הם גרגרים אם לא שכלים קטנים עטופי מזון טבעי ובריא ומשמר. שכן כל זרע יודע איך לבנות צמח שהוא גדול ממנו בערך עשרת אלפים פעם. והוא יודע לבנות בדיוק רב את הצמח שלו על פרטיו ודקדוקיו ללא חיסור כל שהו. ואכילת זרעים נחשבת למועילה מאד לאדם. שכן הזרעים אינם פוגמים בשכל אבל מועילים לגוף במידה רבה. ומכאן שהם מחזקים את הגוף ואינם גורמים להשמנת השכל ולכבדות המחשבה. להיפך המחשבה נעשית חדה ובהירה ורב ענפית. והחבורה אוכלת ונהנית ...משום שאשר מהמהם תוך שהוא לועס. ברק חושב לעצמו שטוב היה אם קרן הייתה כאן אתם. שומעת את הצחוקים הפרועים מכל שטות הנאמרת בהיסח הדעת ומשום מה הכל מצחיק. מצחיק שברק לא רואה טוב וטובל את הפיתה במאפרה במקום בצלחת הזעתר... מצחיק שאבי לא יודע להחליט מה קודם ללגום מן הבירה שלו או לטבול פיתה ולאכול. והוא יושב ומביט בנוכחים ואינו זז...מצחיק שדינו שולף פתאום שקית ניילון עם גבינה צהובה ובקנאות עיוורת מוציא מתוכה פרוסת גבינה, מניח אותה על הפיתה ומקפל את הגבינה ומחזירה חזרה לכיסו...זה מצחיק עד להתפקע...מצחיק לראות חבורה של אנשים שמרבית חייהם היתה דאגה אחת על ליבם...מה לאכול...ולמרות שמעולם לא סבלו מרעב ..ואף על פי כן מחזיקים חבילת גבינה בכיס...שמה אם ישימו אותה במקרר... לא יישאר ממנה אלה זער...וזאת כעבור לא יותר משעה...וזאת משום שרבים הרעבים... והמצחיק מכל הוא שהרעבים למדו מן החתולים שבחצר לאכול ולאכול הרבה כל עוד יש... משום שלך ותדע מתי יזדמן המזון בפעם הבאה...וככה צוחקים ...על כל דבר ועל כולם...
אהרון המשורר משמיע גרפס רעשני. כולם מפנים את פניהם אליו, ומביטים בו בסובלנות. הן הוא הנכס הרוחני של החבורה. ואל נכס רוחני לא מתייחסים במלוא חומרת הדין. מכאן שלאהרן המשורר מותר לעולל כל העולה על דעתו, ואין אף אחד שיקום נגדו וזאת משתי סיבות.
א' משום שהוא משוגע מדופלם ואם משוגעים אין נוהגים בחומרה משום שאין לחזות מה תהיה תגובתו של הנוגע. ואהרן הוא בעל נפש רגישה ונעלב בקלות יתרה. וכשהוא נעלב הוא פותח בדברים ומדבר, ומדבר ללא הפסק וללא לאות עד שהשומעים ממהרים לברוח על נפשם. ואז נעלב המשורר עוד יותר ומתחיל לרדוף אחר קורבנותיו עד בלי גבול. וידוע על אחד מהם שדיבורו של אהרן המשורר הוציאו מכליו עד כדי כך שנטרפה עליו דעתו ונהיה עלים ועוין. ומאחר ונהיה עלים ראה עצמו אהרן המשורר מאויים ואז הניף את ידו ושבר לו בקבוק בירה על ראשו. מאז אותה תקרית אין איש מעורר את חמתו של אהרן המשורר.
ב' הסיבה השניה היא באמונה הבאה מידיעתו של ברק בענייני קבלה ורוח. וברק מסביר לכולם שבעולם הבא כל אלה שלא חטאו זוכים לכנפיים של מלאך ואיתם הם מרחפים בין העולמות. ואולם כל החבורה ללא יוצא מן הכלל חטאו וחטאו בגדול. מכאן שבעולם הבא עושים להם משפט. ועל כל חטא שחטאו מוציאים להם נוצה אחת. לכן על פי כמות החטאים שחטאו כל אחד מן החבורה סביר שכולם מגיעים לגן עדן כשכנפיהם כירחים לחלוטין. ואם כנפיים מכריחות לא יוכלו לזוז ממקומם. אלא שיש יוצא דופן אחד בחבורה והוא אהרן המשורר. והוא יוצא דופן משום שהוא מטורף לחלוטין, ומטורפים הם יש להם טירוף בטבע ברייתם ולכן הטירוף שלהם אינו מושך דינים של תלישת הנוצות. פטורים הם מאחר ונולדו מטורפי שכל בשל סיבה כל שהיא השמורה עם הקב"ה ואין הם נחשבים לחוטאים. ומכאן שרק לאהרן המשורר יהיו כנפיים בעולם הבא. ולכן כולם מתחנפים אליו פה בעולם הזה כדי שיוכלו ליהנות מטרמפ בעולם הבא. משום שאם אהרן לא ירצה להיענות להם ולקחת אותם טרמפ ממקום למקום יהיו תקועים במקומם דורי דורות ואין מושיע. ומכאן שאהרן עושה גרפסים, ומפטפט ללא בקרת ואף אחד לא קם נגדו...לא זאת אלא שאבי אשכרא אומר לו - לבריאות - גדול ורחב. וכאן אבי אשכרא עושה טעות... משום שאהרון המשורר מעודד מתשומת הלב המיוחסת למעשהו ומיד הוא פונה לאבי אשכרא ופותח בהסבר ארוך ומטיש כדלקמן:
גרפס זה מעמד...
ועליו עומדת כל האשיות
אשיות בעלת בטחון משוחררת ממוסר
משמיעה את דעתה הקולינרית בקולי קולות
זהו השובע במערומיו
מבלי שיד המוסר החברתי נגעה בו
העומק של הגרפס מעיד כאלף עדים
על עומק השכלי של השובע.
שכן רק רפי שכל מניחים יד לפני פיהם
ומשמיעים משהו
שנשמע כמו נוד שהתבלבל ביציאה
גרפס משוחרר
נשמע כמו הצהרת עצמאות
יש בו יחוד מלא ונבדל מצליל הנוד
יש בו הדר של נוכחות בוטחת ומעוררת
משום שנוח מאד להירדם אחרי ארוחה טובה
ואז אתה פוגע בסובבים
שאוהבים תשומת לב
וחרדים חרדה גדולה
מן האפשרות שמתעלמים מהם
ולכן הגרפס הוא אמצעי תקשורת
בעת שהפה עמוס ואינו יכול לפטפט
ולהפגין תשומת לב מנומסת
לגרפס יש צלילים הבאים מן הרוח
עוקפים את מנגנוני הלשון והשפתיים
ורוח שלו מגיעה ישר מקור ההיתוך
של קיומנו הפיזי הקיבה
שם קורא הפלא ומשם תבוא
זעקת השבר או שביעות הרצון האלהית
אתה מבין....
שואל אהרן המשורר את אבי אשכרא וברור שהשאלה מכוונת לכל היושבים פעורי פה לנוכח התפרצות הדברים השותף ונראה על פניהם של רובם שאינם מבינים דבר ממה שהוא אומר.
מכאן שהשאלה.. - אתה מבין..- היא אתנחתא המאפשרת לכולם לסגור את הפה לרגע ולבלוע בליעה אחת של תדהמה. ומיד זה ממשיך...
החברה צבועה
קשה לה להתמודד עם שביעות הרצון
מגדרת ומגבילה עצמה
משום צביעותה
אחד עושה גרפס של שביעות רצון
עשרה מקנאים בו
משום שיש להם אולקוס
ועוד עשר מקנאות בגלל הדיאטה
מי נשאר?
זה שאוכל ונהנה ומודיע על כך לכולם
ואם הודעה זו חלשה וחולנית בעצירותה
ועוד מוסיפים יד לפני הפה
נשמעת ההודעה כהזדהות עם
מחלקת תשושי גוף בבית חולים
והחברה מרוצה
הנה עוד אחד מנפגעי הקדמה התרבותית
עוד סכיזופרן קולינרי
מת לאכול וחי לא לאכול
ולך תצא מהמלחמה הזו עם שכל בריא
לכן הגרפס יהיה הצהרה בוטחת
אני בריא...
כל החבורה משמיעים אנחת מחאה המצטרפת לזעקה כמעט. הרי כולם יודעים שאהרן המשורר דפוק בשכלו ללא צל של ספק וללא עוררין. וזאת מאחר ועשרה רופאים שונים חתמו על עשר חוות דעת שונות, שלכולן אותה המסקנה. אהרן המשורר הוא חולה פסיכיאטרי בעל ותק וזכויות מלאות שאין בהן ולו ספק קל שבקלים... אהרן המשורר מופתע מן ההפרעה לרצף מחשבתו נושם כמה פעמים ופותח מחדש. משתדל להתעלם מן ההפרעה על מנת שדעתו לא תתפזר לה ואז איך יוכל להרצות את דעתו המנומקת...לכן הוא מכחכח בגרונו וממשיך...
אתם צודקים וטועים...הוא אומר.
צודקים בכך שאני קצת מוזר לעיתים
וטועים בקשר למקור המוזרות הזו
שכן היא באה לא בגלל ליקוי פיזי חלילה
היא ממקור חיצוני לחלוטין
וכאן חשוב שתדעו
שאני נחטפתי על ידי הגאלאנים
ועשו בי ניסיונות מניסיונות שונים
שאופיים ומהותם ידוע להם בלבד
ומאז אני לא מצליח לשכנע את הרופאים
שאני שפוי לחלוטין
ושהבעיה היא
ששתלו לי מסר לומר אותו לאנושות
אליה יש לי הכבוד להשתייך
ואף בן זונה לא מאמין לי
וזאת עדות נאמנה למצבי המביך
משום שהגאלאנים הבטיחו לי בפירוש
שכאן מחכים לי ולמסר שלי
זה דורי דורות
ומצווה אני לומר אותו לכל מי שנקרה בדרכי
ולמען האמת לעתים אני חושב
שהם עבדו עלי הגאלאנים האלה
עשו ממני בדיחה מהלכת
וזה מרתיח אותי עד כדי חימה וזעם
ואז אני מאבד את העשתונות
וחובט למישהו בפנים
ומיד קופצים כל הדוקטורים האלה ואומרים
אין ספק שזו מניה דפרסיה כמו בספרים
והם מתחילים לתקוע לי זריקות
כאילו שהתחת שלי זה מטווח לאימון מזריקים
ואני צוחק עליהם
משום שאי אפשר לרפא בן אדם בריא
ומכאן שתמיד הם נכשלים במקרה שלי
וזה מתסכל אותם מאד מאד
משום שאחד מהם בלע כדורים והלך לעולמו
שלושה סובלים מצרבות נוראיות בקיבתם
וצרבות אלה בודאי תהפוכנה לאולקוס קורע מעיים
עוד שניים סובלים מסחרחורות הולכות ומחמירות
והם יודעים שהן לא באות בגלל אנמיה
היתר מחזיקים מעמד בינתיים
אבל גם אני מחזיק מעמד
משום שאני בריא
ועובדה כולכם שומעים את הגרפסים שלי
איך הם נשמעים לכם???
כמו אחד שצריך לתמוך בידיו...
כשהוא הולך?
אבי אשכרא מביט באהרן המשורר ארוכות... אתה באמת נראה לי בריא כמו פיתה טרייה אחרי תנור... רק מסכן זה שאוכל אותה... את הפיתה ...כולם צוחקים וצוחקים...דינו קם לחזור לעבודות הבניין שלו... אשר פשוט נעלם תוך כדי הדברים של אהרן המשורר ואיש לא הבחין כיצד ומתי...ברק ממהר לקום ולהימלט בנבכי הצריף שלו לפני שהוא נותר לבד עם אהרן המשורר...ואז אין לדעת עד מתי תמשיך העלילה המרתקת על הגרפס הבריא...אבי אשכרא אומר לאהרן שלא איכפת לו להקשיב לו ימים ולילות אלא שהוא צמא נורא וצריך ללכת להשיג כסף בשביל לקנות לעצמו כמה בירות...אהרן המשורר בולע את החכה ואומר לאבי אשכרא שהוא יקנה לו בירות... וכך שניהם מתרחקים מבית השנטי לכיוון הקיוסק של קוטלר...השקט חזר לשרור עד הפעם הבאה...וברק חושב לעצמו שזה יום לא רע בהתחשב במכאובים הגורמת לו קרן אור...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה